14 יולי 2011
אנשי הרוח הרעה
מחאת השמאל הרדיקלי כנגד "חוק (האנטי) חרם" מלמדת כי הוא פגע בציפור נפשם, דהיינו, החוק מהווה פגיעה אנושה ביכולתם להמשיך ולההנות מאתננים הזורמים לכיסם מצד אנטישמים בעולם באשר יאבדו את ערכם כנרצעיהם של אויבי ישראל הגדולים ביותר..
גבולות חופש הביטוי
הללו מנצלים את העובדה כי טעוניהם פופוליסטים, אינם מדידים וברי כימות. לטעון כי "חוק (האנטי) חרם" מביא לסתימת פיות הינה דמגוגיה זולה וערטילאית, היא אינה מדידה וכך לכאורה קשה לסותרה. די אם תתייג כל ענין כ"סתימת פיות" (כמו גם מקארתיזם וחופש הדיבור) ובידך הטיעון המנצח.
אז זהו שטיעונים אלו נועדו לטיפשים בנינו. והדרך לקעקע את הטיעון הוא בדרך ההפרזה. לדוגמא: "לדעת הכותב כאן", יש "לאסוף את כל אנשי השמאל הקיצוני אל הקיר, לירות כדור בראשם, כולם כאחד ולהשליך גוויותיהם למחפורות ככלבים". רגע, מה לא בסדר באמירה הזו? אנו עומדים נחרצות על זכותנו "החוקתית" לכאורה לחופש הביטוי המקודש, להסית לרצח אנשי שמאל אנרכיסטי, זוהי זכותנו הטיבעית הדמוקרטית הכלולה בחוקה ("חוקה" הקיימת אך במוחם הקודח של האנרכיסטים מהשמאל) של מדינת ישראל הדמוקרטית. הרי אך כעת אמרנו חופש ביטוי בילתי מוגבל נכון? האם האמירה לעיל היא מופרכת? בוודאי שלא...שהרי השמים הם הגבול לחופש הביטוי הלא כן?.
הנה במאמרי "שוויון בפני החוק?- חרטא ברטא" הבאתי כ- 50 דוגמאות של הסתה בוטה לרצח יהודים בכל אמצעי, כיד הדמיון הרעה על רבי הטבחים הללו, כדריסת יהודים בשרשרות טנקים, חיסול יהודים ניכנעים שוחים במים, תלית יהודים על עמודי חשמל, שיפודם על בזנ"טים, ריסוק גולגלות של יהודים, בקיעת ביטני נשים הרות והשלכת העוברים החוצה, שבירת מפרקתיהם של יהודים, רצח ילדים יהודים, ועוד מיתות ממיתות שונות כיד הדמיון מבית המדרש הנאצי, הקומוניסטי והסלובקי.
מקביס, מעורר בחילה, נכון? אכן מתאים לאיראנים המנוולים ולשאר האיסלמיסטים המטורפים צמאי הדם הללו לשאוף ולהסית לכך. אך כתר נא זעיר, כל התאורים לעיל נאמרו על ידי אנשי "רוח", סלבריטאים ישראלים פסיכופתים, חיות אדם צמאות דם, תאבי שחיטת יהודים, מסיתים ומדיחים לרצח יהודים כאן ממש בנינו, כאן בתוככי המדינה היהודית, כאן, בידי אנשי תרבות לכאורה אשר "התרבות" בה הינם מתהדרים הינה אך כסות להיותם ערפדים צמאוי דם אשר בנקל יכולים להמנות עם אחיהם לאידאולוגיה, אלו הגויים האירופים, צוררי היהודים של המאה הקודמת.
כמובן שהדוגמא לעיל ברישא הינה פרובוקטיבית, באה לזעזע, אך כל תאורי ההסתה לרצח שלאחריה, כל מלה בם אמת לאמיתה, הדברים נאמרו, התרחשו ופורסמו באמצעי תקשורת ההמונים, הם אינם סוד (ראה הקישור למאמרי בסיפא "שוויון בפני החוק-חרטא ברטא"). ואם כך, מדוע זה אנו מזדעזעים כעת והחשינו אז כשנאמרו הדברים בזמן אמת? ובכן עלינו לגמור אומר בנפשנו, האם קיים גבול לחופש הביטוי או שמא כל דאלים גבר ואין גבול וקצה לאלימות המילולית, להסתה לרצח, להכפשה.
לדעת המסיתים לרצח מבין אנשי השמאל הרדיקלי אין גבול לחופש הביטוי והכל קביל. עובדה, אף ולו אחד נחקר ובוודאי שלא הועמד לדין וניגזר עונשו בידי החונטה השמאלנית הרדיקלית בפרקליטות בעבור התבטאויות אלו והמדובר במאות אנשים ומקרים מאז קום המדינה ועד עצם ימים אלו ואכן כן, כל הללו צבועים באדום-ארגמן סטליניסטי-בולשביקי. ביודענו כי רשויות החוק והאכיפה הינן שורצות ומשריצות אנשי שמאל רדיקלי, הרי המסקנה המתבקשת היא כי הכל מותר, עובדה.
ובכן אם מותר להחרים, מותר לצאת בחרם נגדי. אם מותר להסית לרצח, מותר להסית לרצח נגדי, כולם כנגד כולם, אם מותר לרגל כנגד יהודים ציונים בארץ ישראל מותר גם לרגל ולחפור כנגד אנשי שמאל רדיקלי. בקיצור האנרכיה מותרת והרשות נתונה. או שמא, רק שמא, עלינו להתגונן מתופעות אלו באשר בנפשנו הוא?
אנו כאן מודעים לאנומליה הכרוכה בחקיקה הבאה לשים גבולות מידתיים והגיונים לחופש הביטוי. ניראה כי קביעת מרשם נאות מראש לגבולות חופש הביטוי אינו מעשי. לכן החיים הם שיכתיבו עבורנו בבחינת כל מקרה לגופו של ענין. והרי לנו גופו של ענין. חרמות המקעקעות את סיכויי קיומה של מדינת ישראל הנמצאת (נזכיר, למי ששכח או חפץ לשכוח ולהשכיח), במצב מלחמה עם שכנותיה הינן חוצות קו אדום ויש להצמיתן, כפי שאכן נעשה במקרה פרטי זה. אכן, הקווים האדומים הנוגעים לחופש הביטוי הינם נתונים לדיון ציבורי המקבל ביטויו בסופו של יום בכנסת ישראל וחקיקתה. ואכן, כנסת ישראל אמרה דברה.
וכמובן, במביעים "דאגה" מקבלת חוק החרם בכנסת ישראל (הלגיטימית והדמוקרטית, למי ששכח), הם כמובן אלו שעתידים להפגע ממנו יחדיו עם "משנאי החינם בנינו", הלא הם משנאינו האירופים מחוצנו. החוק החדש מאיים על יכולתם לבטוש בקרבי הפוליטיקה הישראלית ולכוון אותה כרצונם באמצעות האסקופות הנרמסות שלהם בישראל. נו, אז שיביעו "דאגה", לוואי וידאגו עוד יותר לאור חוקים נוספים שיחסמו אותם מלהתערב בענינינו הפנימיים. כך יאה וכך נאה.
בג"צ כמקעקע הדמוקרטיה הראשי בישראל
מזה שנים שהתלונות, המאמצים והכוונות להשיב את הבג"צ שיכור-הכח למקומו וגודלו הטיבעי אינו נושא פירות באשר החונטה מצופפת שורות ומגינה על "זכותה" לשלוט בנו (בעיקר באמצעות איומים גלויים ומוסווים בדבר תפירת תיקים לנבחרי ציבור, בם פרקליטות המדינה מצטיינת כשלוחת בית המשפט העליון). אלא שכעת נוצרה הזדמנות לתקן המעוות. יש לעודד את הבג"צ לפסוק כנגד החוק. בו בזמן משאך יפסוק הבג"ץ ככלב שוטה אשר אינו יכל להכיל את דחפיו החולים, כנגד החוק. יש לנצל את ההזדמנות אשר בה ירה לעצמו הבג"ץ ברגלו ולהכין, על סמך ביטול החוק וקיעקוע הפרדת הרשויות המתמשכת כנגד הכנסת, רוויזיה כוללת במבנה בית המשפט העליון. יש לבטל את "הלכת הכל שפיט", יש להחזיר את בית המשפט העליון למעמד של רשות שווה בין שלשת הרשויות השלטוניות.
ניתן להגיע לכך אך במדה ויקרה קו השבר הזה אשר בו יבטל בית המשפט באיוולתו את "חוק החרם" אזי, תיווצר סיבה מספקת על מנת לעלות על הבסטיליה השיפוטית הנלוזה הזו לקעקעה ולהחזירה לממדיה הנכונים והטבעיים.
יוזמת החקיקה הנוספת החדשה, היא הצעת "חוק השקיפות" הבאה לחייב מועמדים לבית המשפט העליון לעבור שימוע אצל ועדת כנסת כלשהי דהיינו, חשיפה לאור השמש המחטא, הינה הצעה בעיתה, הבאה לחזק ולהעצים את בית המשפט העליון בראיה הציבורית, באשר אור השמש המחטא הינו יסוד מוסד בתקינות כל מערכת ובפרט משפטית החייבת לההנות מאמון ציבורי מירבי. המתנגדים לשקיפות בבחירת שופטים הם ברגיל כל אותם אלו הפוליטיקאים אשר פרקליטות המדינה, שלוחת "העליון" הנרצעת מחזיקה "תיקים באפלה" כנגדם בכספות עלומות, מוכנים ל"תפירה" מידית וכך מפעילתם כמריונטות על חוט. דהיינו, ניתן להניח בוודאות רבה כי מרביתם של המתנגדים להצעת חוק השקיפות בבחירת שופטים מסתירים בעברם קופת שרצים פלילית, מוסרית או ציבורית. הנוסחה לכן היא פשוטה, העלית קולך עבור בחירת שופטים במחשכים, סביר מאד כי אתה מושחת אדוני.
בהצעת חוק זו אנו מצטרפים ל"חשוכות שבמדינות האנטי-דמוקרטיות" כמו ארצות-הברית למשל, שם מחוייבת השקיפות הציבורית לגבי מועמדים לעליון בעוד שאצלנו נעשה הדבר בחדרי חדרים ובהסתר (ואכן יש להם כמובן מה להסתיר, את נטייתם הפוליטית האג'נדתית הנישתית). על הקואליציה להיות נחרצת ולתמוך ב"חוק השקיפות" אשר יחזיר את מדינת ישראל ממצב חונטאי, תואם רפובליקת בננות לעבר דמוקרטיה כהלכתה.
כדי להוסיף חטא על פשע הרי "העליונים" מלהגים כעת על הצורך בעקרון הפרדת הראשויות. כדי כך מגיעה שרלטנות וניבזות "העליונים". כל שעושה "העליון" מאז תקופת אהרון ברק הוא לקעקע את הפרדת הרשויות ולהתערב בעבודת הכנסת. כעת המטורללים בעליון באים לילל אודות הצורך בהפרדת הרשויות. אכן קוזקים ניגזלים לכל דבר וענין. הללו בפיהם "דמוקרטיה" ובמעשיהם דיקטטורה שיפוטית פוליטית חד אג'נדתית.
צודק האומר, אנשים שרלטנים אלו אינם ראויים לכהן במשרותיהם כשופטים בעליון ויש לערוך להם שימוע קבל עם ועדה על מנת שיתרשם הציבור וישפוט באמצעות נציגיו בכנסת באשר לכשירותם. גם הטענה הנכלולית הגובלת בנוכלות כי שימוע למועמדי העליון בכנסת תכניס פוליטיזציה לבית המשפט העליון הינה כה מאחזת עינים. שהרי בית המשפט העליון נגוע עד בסיסו בהטיה פוליטית זועקת לשמים מאז עלה לשלטון במדינת ישראל הפיראט המשפטי, הפוליטרוק הנוכל, "ירום הודו" אהרון ברק. אלו השרלטנים ב"עליון" מעזים לדבר על פוליטיזציה של העליון לאחר שהם-הם שהפכהו למפלגת-על שילטונית הבוחרת את עצמה, מתוך עצמה ואינה חייבת דין וחשבון לאיש? שוב, הללו בטענם כך, מעלים את רמות צביעותם לגבהים חדשים ומכאן שוב מוכיחים כי אינם כשירים לתפקידם.
ואכן, הכיצד אנשים קטנים, המתגלים באפסותם, צביעותם, שקריהם, יכולים ליצג את מערכת השפיטה בעליון? "העליונים" המכהנים כעת כמו גם מאז כ- 20 שנים, הם ההוכחה החיה כי שיטת מינוי השופטים הנהוגה מאז ימי אהרון ברק הינה פסולה ומעלה לתפקיד הרם אנשים קטנים ושרלטנים ומאחזי עינים גדולים ולכן יש לשנות את דרכי הבחירה והמינוי. אכיפת שימוע ושקיפות בבחירה הינה צעד בכיוון הנכון.
החרימו ושלמו כגמולכם
הבה ונצעד צעד אחד לקראת המחרימים והמאררים את מדינת ישראל. כעת משנחקק החוק אפשר ויש לעודד את המחרימים לעשות כחפצם, שיחרימו. ומהעבר השני, להקים ציוותי אכיפה משפטיים-אזרחיים אשר יעסקו מיד בבקרת נזקים למוחרמים ויתבעו, עשרות, מאות, אלפים של מחרימים בבתי משפט ישראלים בסכומים של עשרות מליוני שקלים למקרה—כן, לסכומים אלו וודאי מגיעים הנזקים לנפגעים מההסתה לחרם. אדרבא, לאחר שהמחרימים יאלצו להפרד מבתיהם וכל רכושם עלי אדמות, יאלצו לשלם כל הכנסה פנויה שבידם כל ימי חייהם לנפגעים ויצאו לרחוב לפשוט יד, אפשר שתופעת "משנאי החינם בנינו" תתמתן עד תעלם. וכך, "חוק החרם" בא להציל את מדינת היהודים ממהרסיה ומחריביה מבפנים, להצילה מהסוסים הטרויאנים בתוכנו, מ"משנאי החינם בנינו". כן, להציל את ישראל הדמוקרטית מגלישתה במדרון החלקלק לעבר אנרכיה ואבדון. ההסתה לרצח, לחרמות ולאלות מידי ישראלים כנגד ישראלים אחרים עברה כל גבול וקו אדום הגיוני ומידתי.
אדרבה מטורללי השמאל הרדיקלי, החרימו, פיסקו לעומתית, הסיתו, הכפישו, טיבעו במי אפסותכם שלכם. אנא, צרו את קו השבר החברתי אשר סוף סוף יקים עליכם את "תפודי הכורסא" הישראלים מרבצם בעבור סיבה נאותה על מנת להחזיר שפיות למדינה המסוכסכת והמפולגת הזו. הנה היא הולכת ונוצקת ההזדמנות לצדק פואטי.
כעת משנוצרה ההזדמנות, אל לנו לשמטה מידנו. אויבי העם היהודי בתוכנו, בעיקשותם לקיים חרמות כנגד מדינת ישראל למרות "חוק (האנטי) חרם", נותנים לבסוף בידנו את ההזדמנות ותחמושת האנטי-חרם לקעקעם. הם עומדים להפיל עצמם מכובד משקלם ומעשיהם שלהם לאותו הבור אשר שנים הינם מנסים להפיל את חובבי ציון לתוכו..
אנו לא שכחנו את אימרות השקר הבוטה "להציל את ישראל מעצמה" אשר הללו-מקעקעי ציון משתמשים כנגד חובבי ציון. לא שכחנו כי זכות השיבה הפלשתינית לטעמם היא "לטובת ישראל". לא שכחנו כי גרוש יהודים לטעמם אף הוא ל"טובת ישראל". לא שכחנו כי חרמות ואוררות ישראל היא "לטובת ישראל". לא שכחנו כי קריאתם לאומות העולם לכופף את ישראל על ברכיה והכל הוא "לטובת ישראל" כמובן. אכן "טובת ישראל" אצלם עולה על גדותיה, אשרי המאמין.
חלקם של אנשי הרוח הרעה (כדוגמת רופס המוח, הישישון קניוק), מסיתים למלחמת אזרחים. אדרבה ואדרבה אנו, חובבי ציון לא נרד לאפסותם של אלו, אנו נתעמת עמם אך לא ברחובות אלא בבתי המשפט, באמצעות הכלים שהדמוקרטיה נותנת בידנו. את מסיתי מלחמת האזרחים ובוודאי שאלו הנוקטים פעולה מעבר לדיבור יש להשליך לכלא, ש"ירקבו שם בקלונם, סרוחים על צרורותם".
שוויון בפני החוק?-חרטא ברטא
.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
